מעגלי אבטחה בע"מ נ' דברת ואח'

החלטה

בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. המבקש הוא הנתבע 1 (ולאור פסק-דין חלקי מהיום, הוא נותר כנתבע יחיד). המשיבה היא התובעת.

הנתבע 1 טוען כי ס' 11 להסכם המייסדים שנערך בינו לבין אחרים ועניינו בהקמת החברה המשיבה (להלן "הסכם המייסדים"), כולל הסכמה מפורשת להעברת מחלוקות הקשורות בהסכם להכרעת בורר יחיד. המבקש מוסיף כי מאחר ובעת כריתת החוזה טרם נוסדה החברה התובעת, הסכימו בעלי מניותיה לצרף את החברה (התובעת) להסכם. המשיבה (התובעת) מתנגדת לבקשה.

דין הבקשה לעיכוב ההליכים בתביעה דנן להידחות. התובעת אינה צד להסכם המייסדים שבו נכללה תניית בוררות. הצדדים להסכם המייסדים הם מייסדי התובעת ובעלי מניותיה בלבד (המבקש ואחרים, שאינם בעלי דין בתביעה הנוכחית). סעיף 12.3 להסכם המייסדים קובע כי "הצדדים מתחייבים לגרום לכך שהחברה תצטרף להסכם זה על ידי חתימה עליו מיד לאחר הקמתה". כעניין שבעובדה, התובעת לא צורפה להסכם (כלומר לא אימצה אותו) עד עצם היום הזה, חרף התחייבות הצדדים בסעיף 12.3 להסכם המייסדים לגרום להצטרפות החברה (התובעת) להסכם "מיד" לאחר הקמתה. המצב המשפטי כיום הוא, לכן, כי החברה התובעת (המשיבה) אינה צד להסכם בוררות בינה לבין המבקש. אכן, ייתכן ושאר הצדדים להסכם המייסדים הפרו התחייבות כלפי המבקש בכך שלא גרמו לאימוץ ההסכם על ידי החברה, אולם אין זה ברור כלל כי אכן עסקינן בהפרת ההסכם על ידי שאר הצדדים להסכם. ייתכן שהמבקש עצמו גרם, או למצער היה שותף, לאותה הפרה; וייתכן גם כי הצדדים להסכם המייסדים ביטלו את ההוראה המדברת ב"הצטרפות" החברה התובעת להסכם, במפורש או במשתמע, על דרך המחדל המתמשך והמשותף. המבקש עצמו הוא בעל מניות ודירקטור בחברה המשיבה, ולא ראיתי בפיו טענה כי ניסה אי פעם לאכוף את הוראת סעיף 12.3 להסכם המייסדים ונתקל בהתנגדות. בנוסף, גם לו עסקינן בהפרה שהמבקש אינו צד לה אלא הוא בגדר הנפגע ממנה בלבד, הרי שלא המשיבה היא שהפרה הסכם כלשהו בינה לבין המבקש: לא את הסכם המייסדים שהיא אינה צד לו כל עוד לא אימצה אותו, ולא הסכם בוררות שלא נכרת מעולם בינה לבין המבקש. לטעמי, אין "להעמיס" על סעיף 5 לחוק הבוררות גם את השאלה מדוע אין בנמצא הסכם בוררות תקף בין הצדדים לתובענה שמבוקש לעכב את ההליכים בה. שאלה כזו חורגת מתחומי שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט על פי הוראות הסעיף האמור. הסעיף קובע כי תנאי הכרחי (אף כי לא מספיק) לעיכוב ההליכים הוא קיום הסכם בוררות בר תוקף בין הצדדים החל על הסכסוך מושא ההליכים המשפטיים שמבוקש לעכב. הדיון בבקשה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות אמור להיות קצר ומהיר, מפני שהוא אינו אלא סוג של "שער" שיש לעבור דרכו כדי להגיע להליך עצמו בין שההליך יוסיף להתנהל בבית המשפט ובין שההליך השיפוטי יעוכב כדי שהצדדים ימצו את הליך הבוררות שהם מחוייבים לו חוזית. האפשרות לעכב הליכים לפי הסעיף האמור כאשר רק היה אמור להיות בין הצדדים הסכם בוררות בר תוקף, תביא לכך שבמקום דיון קצר ומהיר בבקשה לפי סעיף 5 יידרש דיון העלול להיות ארוך ומסורבל, שבו ייבחן בית המשפט האם אכן היה אמור להיות הסכם כאמור, ואם כן – מדוע לא נכרת והאם יש מקום לאכוף את כריתתו (ובהמשך גם לעכב את ההליכים מכוחו). לא זו הכוונה של המחוקק בחוקקו את סעיף 5 האמור. מבלי להכריע בדבר אני מוכן להניח, כי במצבים בהם יהיה ברור לחלוטין כי העדר הסכם בוררות בר-תוקף הוא תוצאה של הפרה חד-משמעית של התחייבות לכרות הסכם כזה מצד אותו בעל דין שיזם את ההליך השיפוטי שמבוקש לעכבו, עשוי בית המשפט שבפניו הוגשה בקשה לפי סעיף 5 לראות את הצדדים כאילו כרתו הסכם בוררות מחמת הכלל "אין חוטא נשכר"; אולם גם אם אלה פני הדברים, אין מקום להגיע להיכן שהמבקש מנסה להביאנו: לאכוף על חברה הסכם בוררות שהיא מעולם לא אימצה, וזאת רק משום שמייסדיה התחייבו לגרום לכך שתעשה כן אולם לא ביצעו התחייבות זו. אם סבור המבקש כי שאר הצדדים להסכם המייסדים הפרו כלפיו התחייבות חוזית בכך שלא גרמו לאימוץ הסכם המייסדים (ובגדרו גם את ההסכמה לבוררות) על ידי החברה המשיבה, עליו לשקול נקיטה בצעדים המתחייבים מכך כלפיהם. גם אם שאר הצדדים להסכם המייסדים (פרט למבקש עצמו) הם השולטים כיום בחברה המשיבה והם המכוונים את ההליכים בהם היא נוקטת כלפי המבקש, עדיין תורת האישיות המשפטית הנפרדת אינה מאפשרת לראות את החברה כצד להוראת הבוררות שבהסכם המייסדים, אותו לא אימצה אף שמייסדיה התחייבו זה כלפי זה לגרום לכך שתעשה כן.

הבקשה נדחית. אין צו נפרד להוצאות בבקשה זו, אולם ההוצאות הללו תילקחנה בחשבון בפסיקת ההוצאות בתום ההליך בבית משפט זה.

ניתן היום, כ"ח אדר ב תשע"א, 03 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: